להתמודד עם פחדי הילדים
המציאות השתנתה ביום אחד. הילדים (וההורים) מפחדים. מה עושים כדי לעזור לשמור על נורמליות? חשוב להבין שמדובר במצב לא נורמלי וזמני. מדובר בשינוי שנכפה עלינו מבחוץ, מעורר בנו הרגשה של חוסר שליטה וחוסר אונים, בעיקר מאחר שאין לנו יכולת לשנות אותו. חוסר השליטה גורם לנו להרגיש חלשים יותר וחסרי אונים וזה גורם להגברת החרדה.
מאת : אביטל יעקובי, פסיכולוגית מומחית לילדים ולמשפחה.
מה מאפיין את הילדים במצבים אלו?
- ילדים רגישים יותר לחרדה מכמה סיבות: הם קטנים, חלשים יותר ותלויים במבוגרים.
- לילדים יכולת נמוכה יותר להבין מצבים מורכבים ומופשטים ולעכל אותם רגשית.
- קשה להם יותר גם כי הם תמימים יותר, מאמינים בעולם שכולו טוב, ולפתע אירועים כמו הטילים על הצפון שוברים להם את האמונה בטוב.
גם הדמיון של ילדים הוא מאד מפותח ולכן ככל שהם יודעים פחות, הם מפליגים בדמיונם ויכולים לדמיין דברים נוראיים ומפחידים.
כמה מיתוסים לא נכונים לגבי ילדים במצבי לחץ: מה כן לעשות ומה לא.
לא נכון: עדיף שהילד ידע כמה שפחות כי אז יפחד פחות.
מיתוס זה הוא שגוי. ככל שהילד יודע פחות הוא משלים לעצמו חלקי מידע: הוא עלול להפליג בדמיונו ולדמיין דברים נוראיים יותר מן המציאות. מצב של אי ודאות נותן לילד תחושה של חוסר שליטה. חוסר שליטה מגביר את הפחדים והחרדות. ככל שהילד קטן יותר, הוא רגיש יותר וסופג יותר את אותה חרדה שההורים מנסים להסתיר. הוא קורא את המתח שהם משדרים דרך שפת הגוף. ככל שהילדים גדולים יותר, כך הם מסתמכים יותר על מילים והסברים.
לא נכון: אם הילד לא שואל כלום, סימן שהוא לא רוצה או לא צריך לדעת.
מיתוס זה הוא שגוי: ילדים לעתים מרגישים בשפת הגוף של המבוגר שהוא חרד. אולם, מאחר שההורה לא מדבר על זה, הילד מבין שזה משהו שאסור לדבר עליו כי הוא נורא ואיום. פעמים רבות, כאשר מדברים בגלוי ובפתיחות, זה משחרר את הילד ומקל עליו.
לא נכון: עדיף שהילד לא יידע כמה רוע ואכזריות יש בעולם הזה.
מיתוס זה הוא שגוי. לעתים, דווקא הנסיון של הורים להגן על הילד מפני הידיעה שהעולם אכזרי וקשה, גורם לילדים חרדה מיותרת. המשימה של הורים היא לאפשר לילדים בהווה ובעתיד להתמודד טוב יותר עם המציאות. חשוב לא לגדל אותם בתוך בועה ואשלייה. ממילא, הילדים קולטים שיש דברים קשים שקורים מסביב. הילדים קולטים הרבה מעבר למה שנדמה לנו. הילדים גם מכירים מסיפורי הילדים והסרטים את ה"רעים". אפשר לדבר איתם במושגים של רעים וטובים.
איך ומה מסבירים לילדים שלנו ואיך מרגיעים אותם?
חשוב קודם כל לשאול את הילד מה הוא מבין ומה קורה. ולאפשר לו לשאול שאלות, גם אם הן קשות. גם אם אלו שאלות שאין לנו תשובות עליהם. המסר החשוב לגבי הילד הוא שאנו פתוחים לשמוע אותו ופותחים עבורו ערוץ של תקשורת. לא רק לשיחה הנוכחית אלא גם לכל שאלה שירצה לשאול בהמשך: יש לו כתובת. ההסברים משתנים בהתאם לגיל הילד.
הסברים לילדים קטנים בגיל הרך: אפשר להציג את הסיפור שלנו מול "הרעים". לילד קל יותר להבין אם מסבירים לו במונחים של רעים מול טובים. חשוב להסביר את המושגים שהילד שומע כל הזמן כמו: "חיזבאללה", "נאסראללה", "קטיושות". כל אלו הן מילים חדשות שחשוב שהילד יבין משום שהוא שומע אותם כל הזמן סביבו.
חשוב לאפשר לילדים לשאול שוב ושוב את אותן שאלות. זו הדרך של הילדים לקלוט ולהבין טוב יותר. היו סובלניים כמה שאפשר.
הסברים לילדים הגדולים יותר: אפשר להראות להם במפה היכן נמצאת לבנון, היכן מתרחשת המלחמה, איפה הישוב שלנו. אפשר להסביר להם את המלחמה במונחים מורכבים יותר, כמובן בהתאם למה שהם שואלים.
לפחד זה טבעי ונורמלי: חשוב לאפשר לילד לבטא את הרגשות שלו, להרגיש לחץ וחרדה ולהגיד לו שזה טבעי להרגיש ככה.
הפחד מוביל לשינוי בהתנהגות אצל הילדים: חשוב להורים להבין שרגשות אלו עשויים לגרום אצל הילד לשינויים בהתנהגות: הרטבה, היצמדות להורים, רצון לישון יחד עם ההורים, כעס, בכי, התפרצויות, רגישות יתר וכו'. חשוב לא להגיד לילד: "אני מתפלא עליך", "זה לא מתאים לך", "מה, אתה תינוק". להיפך: חשוב להגיד לילד: "אני חושב שאתה בוכה ככה משום שאתה פוחד בגלל מה שקורה, וקשה לך."
הסבר לגבי מה עושים בזמן אמת:
– חשוב להסביר לילד איך זה משפיע על חיי היום-יום שלו. במה הוא יוכל להמשיך בשיגרה ובמה לא. חשוב להנחות אותו מה עליו לעשות במקרה שהוא שומע אזעקה ולתת לו תפקיד.
– לגבי ילדים שפוחדים מרעש האזעקה, אפשר לתת משרוקית, לתרגל איתו ולהפוך את זה למשחק. למשל, להחליט שברגע שהילד שורק, השאר צריכים להרים ידיים וכו'. זה מקנה לילד הרגשה של משחק וגם של שליטה. בנוסף, חשוב להסביר לילד שהאזעקה היא כמו דיבור: זה במקום להגיד: "כולם למקלט".
– לאח הבוגר אפשר לתת תפקיד להעיר את האחים הקטנים בלילה או לקרוא להם לחדר המוגן בבית. לילד אחר אפשר להגיד שהוא אחראי להכין בחדר משחקים וכו'.
איך אפשר לתמוך בילד ולהרגיע אותו?
– קודם כל, חשוב שהורים ידעו שהמצב הוא מלחיץ ואין לצפות שהילד יהיה שלוו ורגוע. אבל, אפשר להקל עליו: ללמד אותו לנשום עמוק, לחבק אותו, לתת לו הרבה חום, תמיכה והבנה.
– עוד דרך להרגיע היא לעסוק בפעילויות שמסיחות: לילדים, בין שהם במקלטים ובין אם לא, חשוב לארגן פעילויות: אם זה יצירה, אם זה טלוויזיה. חשוב שיהיו לילד הצעצועים המוכרים לו במקלט.
– אפשר גם להציע לילד לעשות פעילויות שגורמות לו לחוש שהוא משמעותי. כך למשל, הוא יכול לכתוב מכתב לחיילים או לילדים אחרים שנמצאים במקלטים אחרים. לגבי ילדים שלא נמצאים במקלטים: אפשר לארגן צעצועים לילדי הצפון וחבילות לחיילים.
